החלטה בתיק עמ"ת 2584-04-12

לפניי ערר על החלטת בית משפט נשלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) מיום 29.3.12 ב"כ המ"ת 3791-03-12, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3774-03-12.

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר בו מפורטות עשרות עסקאות של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש וקנבוס שבוצעו במהלך שנת 2011 ועד לראשית שנת 2012, בשעה שמכר את הסמים לארבעה ששמם פורט בכתב האישום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט קמא קבע כי בין הצדדים קיימת מחלוקת מצומצמת ביחס לעוצמת הראיות לכאורה, ולאחר שעיין בתיק החקירה ובהודעותיהם של ארבע עדי התביעה אשר רכשו את הסמים מהעורר, קבע כי עוצמת הראיות לכאורה גבוהה, וכי קיים סיכוי סביר כי העורר יורשע במיוחס לו. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא כל ממש בטענת העורר כי היה על המשטרה לבצע פעולות חקירה מתוחכמות יותר, וכי לא היה מקום להסתפק רק בעדויות אותם עדים. כל טענות העורר ביחס למשקל ההודעות, דינה להתברר בפני השופט אשר ידון בתיק העיקרי. עוד נקבע כי אין חולק לעניין עילת המעצר. אשר לחלופת מעצר, הוגש תסקיר מעצר ממנו עולה תמונה דואלית, כאשר מחד מצביע התסקיר על פער בין החזות אותה מציג העורר לבין מצבו בפועל. עוד עולה מהתסקיר כי קיימים קשיים באישיותו של העורר וכי את דפוסי התנהגותו הבעייתיים הוא משליך על הסביבה. כמו כן שלל את המיוחס לו בכתב האישום, עניין המקשה על הערכת מסוכנותו. עם זאת הצביע התסקיר על כך כי רמת המסוכנות לביצוע עבירות נוספות בינונית וכי חלופה של מעצר בית בפיקוח של שני אחיו של המשיב יש בה כדי להשיג את מטרות המעצר.

בית המשפט הפנה לפסיקה ולפיה ככלל דינו של סוחר סמים הוא מעצר ורק במקרים חריגים יש להורות על חלופת מעצר. בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות העתרות לחלופת מעצר בעניינו של העורר. צוין כי בעברו משנת 2007, שימוש במסמך מזויף, ובכתב האישום הנוכחי המדובר בלמעלה מ - 20 מכירות סם לארבעה לקוחות שונים, כאשר עבירות סמים ניתן לבצע גם במסגרת מעצר בית, ולא התרשם כי החלופה די בה כדי לאיין את המסוכנות. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

על כך הערר שלפניי.

במסגרת הערר שב ב"כ העורר על עיקרי טענותיו לבית משפט קמא, הן לכך שלא בוצעו פעולות חקירה נוספות מעבר לגביית ההודעה של הארבעה שלהם מכר העורר את הסמים ולפיכך, כך הטענה, לא יכול היה להתגונן מפני האישומים נגדו. אומר כבר עתה, כי לא מצאתי ממש בטענה זו. די בראיות שהובאו לפני בית משפט קמא משום להוות "ראיות לכאורה" כפי שנפסק לא אחת בפסיקה (ראה למשל בש"פ 8087/95 זדה נ. מדינת ישראל, פד"י נ(2)133 (1996). אוסיף כי אין זה סביר כי ארבעה עדים יתאמו את הגרסאות ביניהם, וינסו להפליל דווקא את העורר אשר עובד יחד עמם במקום העבודה, בלא שניתן כל נימוק לכך. מכל מקום מהימנותם ואמינותם תיבדק על-ידי בית המשפט שידון באישומים כלפי העורר.

כיוון שמדובר בעבירות סמים, קמה גם חזקת מסוכנות סטטוטורית.

אשר לחלופת המעצר, אכן שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תחת פיקוחם של שני אחיו, כתושבי הפזורה הבדואית. ברם, כידוע, המלצת שירות המבחן איננה מחייבת את בית המשפט אלא מהווה אך אינדיקציה למצבו האישי ולמסוכנות היכולה לנבוע מהעורר. במקרה דנן, כפי שהובהר לעיל, רמת המסוכנות להישנות המקרים הינה רמת מסוכנות בינונית. 

לאחר סיום הדיון, הוגשה לבית המשפט "הודעה בהולה מטעם המאשימה" ובה נאמר כי מעיון ברישום הפלילי של אחד האחים, מצביע על כך כי לחובתו הרשעה מיום 10.4.02 הכוללת 4 תיקים של סחר בסמים שבגינם אף נדון ל - 5 חודשים של מאסר בפועל שרוצו בעבודות שירות ולחובתו הרשעה נוספת משנת 2001 בגין גרם מוות ברשלנות. עברו הפלילי זה של האח - המפקח המוצע, יש בה כדי להשמיט את הבסיס להתאמתו לפקח על העורר, ויש בכך גם לערער את מהימנותו ואת אמינותו בשעה שלא מסר דברים אלה לשירות המבחן.

נתתי דעתי לכל טענותיו של ב"כ העורר, ואף עיינתי בפסיקה המגוונת שהגיש לעיוני, כשממנה עולה כי היו בעבר מקרים, גם בעבירות סמים חמורות יותר, בהן נענה בית המשפט לחלופת מעצר, ולדידו של ב"כ העורר יש ללמוד מכך גם לענייננו, ולהיעתר לחלופת המעצר שהוצעה והומלצה על-ידי שירות המבחן.

נתתי דעתי לטענות אלה, אולם בסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. המדובר בעשרות מקרים של מכירת סמים לארבעה אנשים מסוימים, דבר המצביע על כי העורר מחובר למקור ממנו הוא רוכש את הסם ומשמש צינור להפצתו לאחרים. הלכה פסוקה היא, כי בדרך כלל, כפי שציין בצדק בית-משפט קמא, דינם של סוחרי סמים להיעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, אלא אם כן מדובר בנסיבות חריגות, אשר לא נמצאו במקרה דנן, אף לא לדעתי. נסיבותיו האישיות של העורר כפי שפורטו בתסקיר של שירות המבחן, למול האינטרס הציבורי של הרחקתו של סוחר סמים עד למתן גזר-דינו, אינן גוברות במשקל הכולל.

על-יסוד האמור לעיל, הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, במעמד ב"כ העורר המתמחה אדם שיבלי, העורר וב"כ המשיבה עו"ד דפנה יפרח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: